סקירה מקצועית על מטבע - ביטקוין
ביטקוין הוא מטבע וירטואלי המבוסס על טכנולוגיית בלוקצ'יין, שערכו אינו תלוי בגוף מרכזי כמו בנק או מדינה, אלא במשתמשים ובביקוש. המערכת עליו מבוסס המטבע מאפשרת אנונימיות, שקיפות ומהירות רבה בשימוש, מה שעושה אותו נוח ובטוח לשימוש. כיום קיימים סוגים רבים של מטבעות דיגיטליים, אולם ביטקוין היה המטבע הדיגיטלי הראשון שפותח, והוא נחשב למצליח ביותר. כאשר נוסד המטבע בשנת 2009 היה ערכו אפסי, אולם כיום הוא מושך תשומת לב רבה וערכו נכון ל-23 בינואר 2018 הוא 10,461 דולר.
בניגוד למטבעות מסורתיים, הביטקוין תנודתי מאוד, וערכו עלול לעלות ולרדת בעשרות אחוזים בזמן קצר מאוד. כך לדוגמה, במהלך שנת 2017 עלה ערכו של המטבע ב-1,338%, והגיע לכמעט 20,000 דולר. העלייה המטאורית סיפקה למטבעות הוירטואליים חשיפה מסיבית, אולם בתוך קצת יותר משבועיים ירד ערכו של הביטקוין אל מתחת ל-10,000 דולר. הביטקוין ממשיך לעלות ולרדת חליפות, ומושפע מאוד משמועות ומצעדים שנוקטות מדינות כלפיו. כיוון שמדובר בנושא חדש ונפיץ, ממשלות לא ממהרות לקבל את הביטקוין כמטבע רשמי, ומתייחסות אליו בחשדנות.
רגע לפני: הבלוקצ'יין
המצע עליו מונח הביטקוין והמטבעות הדיגיטליים האחרים, ומה שלמעשה איפשר את עלייתם היא טכנולוגיית בלוקצ'יין. המערכת הוזכרה לראשונה בספרות האקדמית בשנת 1991, אבל יסודותיה הונחו עוד קודם לכן. הרעיון המרכזי שמניע את המערכת הוא האפשרות להעביר נתונים ללא גורם שינהל את העסקה. בעסקה נתונה נמצא שני גורמים ביניהם נערכת העסקה, וצד שלישי שרושם את העסקה ומהווה ערב לערכו של המטבע. מערכת בלוקצ'יין מייתרת את הצורך בצד ג', ומאפשרת לאנשים שאינם מכירים זה את זה לסחור.
כדי להבין איך עובדת המערכת נדמה אותה למאגר נתונים דיגיטלי השמור אצל כל משתמשי הרשת. כל רישום שנעשה במערכת נרשם במחשבים כולם, ובכל זמן מוגדר נסגרים הנתונים בתוך בלוק. הבלוק מצטרף לשרשרת הבלוקים ששמורים במערכת, ננעל בצורה דיגיטלית ולמעשה מהווה את מערכת הבלוקצ'יין.
איך הכל התחיל?
במהלך ההיסטוריה אמצעי התשלום המקובלים עברו שינויים רבים. בתחילה למטבעות היה ערך משל עצמם, אך בהמשך נוצרו שיטות תשלום שלא התבססו על כך. החל מהמאה ה-11 החלו לעשות שימוש בכסף פיאט, שמשמעותו שטרות ומטבעות שערכם ייצוגי ואינו תלוי בערך החומר ממנו ייוצרו. המטבעות המסורתיים המוכרים לנו כיום, כמו הדולר, השקל והיורו מבוססים על מטבע פיאט וערכם תלוי בבנק המרכזי.
בשנת 2008 נוצרה מערכת הביטקוין על ידי אדם או קבוצה בשם סאטושי נקאמוטו. המערכת מבוססת על טכנולוגיית בלוקצ'יין, שהייתה ידועה עוד קודם לכן, אולם זהו השימוש המשמעותי הראשון שנעשה בה. ב-2009 כרה נקאמוטו את 50 הביטקוין הראשונים, שהיו כמעט חסרי ערך באותו הזמן. בציבור הרחב לא עוררה המערכת החדשה הדים, אולם סביב המטבע החדש התגבשה קהילה של מפתחים שתיקנה בעיות אבטחה ואיפשרה לו להתפתח. בהמשך מסר נקאמוטו את השליטה בביטקוין לקהילה וכך הפך אותו למטבע מבוזר שאינו תלוי בגורם מנהל אחד.
מה זה בעצם מטבע מבוזר?
מטבע מבוזר, כלומר מטבע בעל קיום עצמאי שערכו אינו נובע מהחלטה של גורם מרכזי, אלא נקבע בשוק החופשי. באבטחת מידע נחשב הגורם המנהל לחולייה החלשה, והביזור פותר את הבעיה הזו על ידי פיזור הניהול בין כלל המשתמשים. במטבעות מסורתיים הגורם המנהל מנווט את ערכו של המטבע, ובמקרים של עלייות וירידות שערים קיצוניות הוא יכול להחליט לבצע גם מחיקות כספים. מטבע מבוזר מונע את ההתערבות הבוטה הזו ומבטיח למשתמשים בו מטבע שערכו נקבע על ידי ההיצע והביקוש.
שקיפות, אנונימיות ומהירות
מלבד היותו מבוזר, מבטיח הביטקוין עוד שלושה עקרונות חשובים. ראשית, המידע שנמצא במערכת שקוף ונגיש לכל אחד מן המשתמשים, וכל משתמש יכול לראות את כלל העיסקאות שנעשו. יחד עם השקיפות, המערכת מבוססת גם על אנונימיות, כאשר זהות האדם שביצע את העסקה נותרת חסויה. העסקאות מופיעות כמספר סידורי, ולא בפרטים מלאים, כך ניתן להעביר כספים באנונימיות מלאה.
בנוסף לשקיפות ולאנונימיות מאפשר הביטקוין גם העברת כספים במהירות רבה. המטבעות המסורתיים נשענים על מערכות מסורבלות, והעברת כסף באמצעות הבנק יכולה לארוך גם יומיים או שלושה. לעומת זאת, בביטקוין ניתן להעביר סכומים גבוהים מאוד במהירות מסחרחרת מצד אחד של העולם לצד השני. יחד עם זאת, כדי להבטיח שלא ישונו פרטי הפעולה על ידי גורם עוין נדרשים אישורים שונים שמאטים מעט את התהליך.
כריית ביטקוין
מטבעות חדשים נוצרים בתהליך של כרייה על ידי העמיתים ברשת. הכורים מתחרים בפתרון בעיות מתמטיות ומתוגמלים במטבעות ביטקוין חדשים. תהליך ההצפנה של המערכת למעשה מבוסס על הכוח החישובי של הכורים, וכל תהליך חישובי מייצר בלוק. אפשר לומר שתהליך הכרייה הוא הגב של מערכת הביטקוין, והוא מה שמאפשר לה להמשיך לפעול.
ברמה התאורטית אפשר לכרות ביטקוין גם במחשב רגיל, אלא שנדרש כוח חישובי עצום כדי לבצע כרייה. על מנת לאפשר את התהליך מתאגדים יחד מתכנתים ומשתפים פעולה כדי לכרות מטבעות, וברחבי העולם קיימות חוות מחשבים שמייצרות מטבעות ביטקוין. בנוסף, כמות המטבעות שניתן לכרות מוגבלת ל-21 מיליון מטבעות, וככל הנראה בסביבות שנת 2140 לא יהיה ניתן לכרות מטבעות ביטקוין נוספים.
שימוש בביטקוין
את מטבעות הביטקוין שומרים על גבי ארנק דיגיטלי, כאשר ארנקים דיגיטליים מתחלקים לשני סוגים. ארנק חם הוא ארנק המחובר לרשת האינטרנט ומאפשר גישה קלה ומהירה לכסף שלכם, אולם הוא גם חושף את המשתמש בו לפריצה וגניבה של המטבעות. ארנק קר לעומת זאת הוא ארנק שלא מחובר לרשת האינטרנט, ולכן מציע אפשרויות אבטחה גבוהות. יחד עם זאת, הגישה אליו ארוכה ומסורבלת יותר, מה שעושה את השימוש בו לנוח פחות. מקובל להתייחס לארנקים חמים כאל חשבון עובר ושב או כאל כסף מזומן, ואילו לארנקים קרים כאל כתכנית חיסכון.
ארנק חם הוא למעשה אפליקציה שנמצאת על גבי מחשב או סמארטפון המחובר לרשת האינטרנט, כאשר קיימות אפליקציות ארנק רבות, אותן ניתן לרכוש בחנות האפליקציות או להוריד מהאינטרנט. ארנק קר לעומת זאת נמצא על מכשיר שאינו מחובר לרשת האינטרנט, כמו דיסק און קיי, אך גם מחשב או סמארטפון שניטלה מהם היכולת להתחבר לרשת מתאימים.